<h1>כל בו הלכ' ערבי פסחים סימן מ"ט</h1>
<h2>דף צט:</h2>
מתשעה שעות ולמעלה בין בפסח ראשון בין בפסח שני לא יאכל אדם אפילו מיני תרגימה, כגון פירות וירקות וקטנית ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהן, והטעם כדי שיכנס לאכל מצה תאב. וכתב ה"ר אשר ז"ל יש אנשים שנהגו למעט אכילתן ביום ראשון של פסח, כדי שיאכלו מצה לתאבון בליל שני ע"כ. ואם התחיל קודם ט' שעות, יש בדבר דעות חלוקות. יש אומרים שצריך להפסיק אחר ח' כדי שיאכל מצה לתאבון בלילה. ויש אומרים שאין צריך להפסיק כל עיקר, ויעריך השולחן כשיקדש היום ועושה סדרו. ויש אומרים שפורס מפה ומקדש כשאר ימים טובים. וכבר כתבנו למעלה בהלכות שבת טעם פריסת מפה ובברכת המזון, וטוב להחמיר בדבר.
<h2>דף קב:</h2>
ואם גמרו לאכול קודם שקדש היום מעט מברכין ברכת המזון על כוס אחד, ומקדשין על כוס שני, אבל אין עושין שתיהן על כוס אחד, לפי שאין אומרים שתי קדושות של תורה על כוס אחד. ואף על פי שעושין יקנה"ז על כוס אחד, אינו דומה, לפי שקדוש והבדלה ענין אחד ששניהם נקבעו לקדוש היום, אבל ברכת המזון וקדוש היום שני דברים, שזה על המזון וזה על קדוש היום, אבל האוכלין בשבת וחשך עליהן היום, אף על פי שאין מפסיקים, כשיגמרו מלאכול מברכין ברכת המזון ואחר כך מבדילין, ואפשר לעשות הכל על כוס אחד, לפי שאינן שתי מצות של תורה, שהרי מדבריהם הוא להיות מבדיל על הכוס.
